הטעות ההרסנית ביותר בחשיפה למדיה - 'אם כבר אז כבר'
'אם אני כבר נופל, אז עד הסוף' 😒 'מה זה בכלל משנה; אני בכל מקרה כבר גמור' 😢 'חרדי אני כבר לא - אז כבר אעשה כל מה שבא לי'😢.
חשוב וקריטי לדעת, כי משפטים אלו ודומיהם, הם הדבר ההרסני, המסוכן, העצוב, ובעיקר - הטיפשי, המשולל כל הגיון והמזיק ביותר, ומכמה סיבות פשוטות. להלן נפרט כמה מהן:
א. על מה שאתה אנוס לא תתבע בחומרה. הקב"ה יודע היטב את מצב הדור ומתחשב בו. אם נפלת כמו אלפי אלפים כמוך מחמת הנסיון הנורא והאינסופי שיש היום, הקב"ה לא דן אותך ולא שונא אותך, תהיה בטוח שהוא יסייע לך ויעזור לך מכל הבחינות וגם יתנהג איתך במידת הרחמים, הרי 'חפץ חסד הוא'!
אבל אם אתה חלילה מלכלך את עצמך עוד ועוד בידיים, וגם מוסיף דברים שלא היית עושה אותם מלכתחילה ואתה לא מוכרח לעשות אותם, אז כבר ההנהגה מתחילה להיות אחרת, כאן אתה כבר לא 'מוכרח' ולא 'אנוס', וזה ודאי חבל.
ב. עבירה הנעשית מתוך התפרעות ולא רק מתוך הכרח היצר, מזיקה בצורה קשה מאוד לנשמה ולנפש. ישנו הבדל עצום במהות ואיכות העבירה, בין אדם שעושה מתוך הכרח ומתוך יצר שקיים אצלו בתור אדם אנושי, לבין אדם שעושה עבירה מתוך התפרעות והשתוללות.
במקרה השני, העבירה הרבה יותר מלכלכת, הרבה יותר מכפישה את הנפש והרבה יותר מורדת בהקב"ה.
ג. יסורי המצפון ותסביכים נפשיים. כשאדם משחרר את החבל יותר ויותר ממה שהוא היה 'מוכרח' כביכול ו'אנוס' לו, הוא מרגיש אחר כך מצפון חזק וקשה מאוד, שאחר כך 'יתנקם בו' בצורה של הרהורי חרטה חזקים, חוסר יכולת להתמודד מול המחשבות החוזרות ועוד.
זה אולי נראה לנו לא כל כך משנה, אבל אצל אנשים מסויימים זהו אחד מהדברים המשפיעים ביותר. הרהורי חרטה, ריקנות ואבדן היציבות הנפשית, הם גורמים מכריעים ביותר בעיצוב חייו של האדם. הם יכולים לגרום לחזור חזרה אל המקומות שהוא כל כך לא רוצה, או להקצין מידי לצד השני, ובכך לגרום צער לסובביו ומשפחתו ובעיקר לעצמו.
ד. התמכרות. אחד הגורמים החזקים ביותר להתמכרות, הוא כאשר האדם מאבד את השכל, את הלב ואת עצמו כשהוא ברשת. אם הוא נשאר איתם, לעולם לא תהיה הנפילה שלו מרסקת, והאישיות שלו לא תעלם בתוך השאול.
לעומת זאת, עצם איבוד העשתונות וה'התרסקות' אל תוך הרשת בכל הרמ"ח והשס"ה גורמת לאדם לאבד את הרסן על עצמו, שזהו הדבר המסוכן, ההרסני והעצוב ביותר בעולם.
אז הבה ונאזור כחות, נשכח מכל העבר ומעתה ואילך לא נעזוב את ידו של הבורא בשום מקום, גם לא בתוככי המדיה. גם שם לא נבהל ולא נתבלבל, גם שם נמשיך לחפש את אורו של הקב"ה, את התורה ואת רצון ד'.
כך, אט אט נוכל לעבור הכל בשלום, ועוד יגיע זמן שנסתכל אחורה ונתפעם - איך זה שהשתנינו כל כך והתהפכנו לטובה.
ובכל אופן שהוא נזכור שאחרי הכל, כמו בכל דבר, ההקצנה והפראות אף פעם אינה טובה ולא צומח ממנה דבר טוב. גם אם נפלת ואתה נופל עדיין - זו בשום אופן לא סיבה להתפרע, לשרוף את כל הגשרים ולאבד את כל הצורת אדם. ישוב הדעת והתנהגות נקיה ומתונה מועילה בכל מקום - גם ובפרט בשאול תחתיות.
היא תעזור שלא לאבד לגמרי את הלב, את הנשמה ואת השכל, ותסייע לצאת מהנפילה הזמנית הזו במהירות ובקלות, ולחזור אל המצב הקודם כחות מחוזקים ומחודשים. חזק ואמץ!