אלקים, איך אני יוצא מזה?
זהו, כבר נחשפתי, כבר ראיתי; אני גמור, לא נשאר ממני כלום. זה רודף אותי, זה אוכל אותי! מה יהיה הסוף?
האם יש דרך לצאת מהמפלצת האימנית הזאת? האם יש בכלל מישהו בעולם שיכול לשכוח ולהתגבר על כאלה נסיונות ופיתויים עזים, מרשים ומושכים? האם יש לי סיכוי בכלל לצאת נורמלי אחרי כל מה שראיתי? ובכלל, למה אני לא מצליח לצאת מזה וזה כל כך רודף אותי, אין בחירה?
אז זהו, בשביל זה אנחנו כאן. לומר ולהסביר שלעולם אסור לך להיבהל. אם רק תרצה, אתה תצא מזה בנצחון גמור ועוד יותר חזק ממקודם. נכון שזו מפלצת, נכון שאלו פיתויים נוראים - אבל, תתפלא לשמוע, השכל שלך חזק מכולם ובקלות תצא מהם, אם רק תדע לעבוד נכון.
ומה בכל זאת נדרש ממני בשביל לצאת מכל זה כמנצח? להלן עיקרי ההדרכות הקריטיות והחשובות, עמם תוכל בע"ה לעבור את התקופה הזאת בהצלחה:
א. התעסקות חיובית - חובה. יש לך רצון אמיתי לצאת מכל זוהמת האינטרנט? מצויין. אבל חייב להבין שהרצון לבד אינו מספיק, הפיתוי כאן הוא חזק ופוגעני מידי, הוא נוגע בעמקי הנפש, במקומות שאדם בכחות עצמו אינו יכול לעמוד מולם.
הנשק היחיד כנגד כל זה הוא פשוט ועוצמתי - להיות עסוקים ו'מלאים' בדברים חיוביים אחרים. אתה חייב למצוא לעצמך תחומי ענין חיוביים אחרים, הטוב ביותר ברוחניות - מסירת חבורות, כתיבת קונטרסים וחוברות, עשיית מבחנים, לימוד מסכתות וכדו'.
אם אין לך דבר רוחני זמין - אתה מוכרח לחפש עיסוק חיובי כלשהו, שירים, אינטרנט כשר ומסונן וכדו'; אל תשאיר את עצמך לעולם פתוח ומבלי מילוי לנפש - זה יכול להיוץ הפתח לגהינום חלילה.
ב. הרחקת הסכנה. הצלחת לעמוד במקום יציב? מצאת לעצמך תחום ענין? חשוב מאוד שתרחיק את עצמך ככל היותר ממקום הסכנה בכל ויראציה שהיא - בין אם זה המכשיר עצמו, או חברים מסויימים, מקומות מסויימים או שעות מסויימות. למה לך להכניס את עצמך בידיים למצבים שאחר כך תצטער עליהם?
אם עדיין אינך מסוגל לכך, תוכל להפקיד את המכשיר אצל אדם חיצוני שיבין אותך ואתה סומך עליו, וכך תיצור לעצמך עוד גדר מהפיתוי והסכנה.
ג. יעוץ עם אדם חיצוני. לאדם עצמו קשה להיות עקבי, קשה לו לתפוס את עצמו עם ההחלטות שלו מבלי לוותר; חשוב להתייעץ עם אדם חיצוני שאתה סומך עליו ועדיף כמובן איש מקצוע, ויחד איתו לעשות את הדרך בהצלחה. תתפלא לשמוע כמה איש מקצוע יכול לעזור!
ד. לא להיבהל מהמחשבות החוזרות. זהו אחד מהדברים הקריטיים ביותר. קח בחשבון שבודאות גמורה, גם אחרי שתעזוב הכל, המחשבות יחזרו אליך מידי פעם, באופן כזה או אחר.
לעולם אל תיבהל, אל תנסה 'לברוח' מהם בצורה מוגזמת או להסיח דעת 'בכח' ובצורה לא בריאה. כאלה דברים, תמיד גורמים את התוצאה ההפוכה! להיפך, תשלים עם המציאות הזו ותאמר לעצמך שמראש הכתובת היתה על הקיר, זה צפוי וזה יקרה עוד.
מה שאכן נדרש ממך הוא - לא להיכנס בשום אופן לתוך המחשבות הללו, ולהשתדל לחשוב על דברים מענינים אחרים. מה שרץ בראש בעל כרחך - זה פשוט לא ענינך! לעולם אל תיכנס למלחמה חזיתית עם המחשבות.
ה. זהירות ממחשבות של חרטה - לא משנה מה ראית וכמה, אתה תצא מזה בסוף, אבל למען ד' - אל תכניס הרהורים של חרטה מוגברת ועצב לראש שלך בשום אופן. מהעדות של כל המומחים - זה מזיק באופן בלתי הפיך, גם כך הנפש שלך פגועה ושבורה על המצב.
ובדיוק להיפך - תשתדל תמיד לשמוח ולהתגאות בזה שבחרת בד' כשהיו פתוחות לפניך כל האפשרויות, ויש לך הרבה על מה להתגאות. חרטה מיותרת רק מזיקה!
תזכור ואל תשכח שהמציאות היא שהעצבות מרחיקה את האדם יותר מהכל מקירבת ד', מונעת מעצמו את רחמיו הבלתי נגמרים של הקב"ה, וגורמת לו ליפול לעבירות ח"ו. לא חבל???
ולסיום, בכל אופן ובכל מצב שהוא, אל תאבד את השמחה בד'! תזכור שאחרי הכל זו האמת לאמיתה ואדם שיש לו את זה ינצח את ה-כ-ל!
בהצלחה!